כוכבים נופלים ולילות קרירים: יצאנו לבדוק מה עושים עכשיו בהר הנגב

הכוכבים שנפלו מעל נחל חווארים עליון היו רק ההתחלה. ההפתעה הגדולה באמת הייתה לגלות שבאמצע אוגוסט, בשעה שברוב הארץ המזגנים עובדים שעות נוספות, אפשר לצאת כאן למסלול לילי וליהנות מאוויר קריר ונעים. אחרי שהשמש שוקעת המדבר משנה אופי: החום יורד, השקט משתלט והשמיים הופכים לחלק בלתי נפרד מהטיול.

זה לא אומר שכדאי להעמיס תרמיל ולצאת למסלול בשתיים בצהריים. טיול קיץ בהר הנגב דורש לבחור נכון את השעות ואת הפעילויות. את ההליכה שמרנו לשעות הלילה הנעימות, אל המעיין הגענו בג'יפ ממוזג וסיימנו בטבילה מרעננת, ובין לבין התארחנו אצל אנשי דרך האוהלים, טעמנו יין מדברי מקומי וסגרנו את היום בלינה בתוך צינורות בטון - וזה היה אפילו יותר כיף מחדר מלון רגיל. חמש חוויות שונות, שכל אחת מהן גילתה לנו צד אחר של המדבר, דווקא בעונה שרוב המטיילים מעדיפים להתרחק ממנו.

1. ללכת לאור הירח בנחל חווארים עליון

את אחת החוויות המרשימות בטיול שלנו קיבלנו דווקא אחרי שהחשכה ירדה. יצאנו למסלול לילי בנחל חווארים עליון, כשהפנסים מאירים את הדרך, הסלעים הבהירים מחזירים את אור הירח ומעלינו שמיים מלאי כוכבים. במהלך ההליכה זכינו לראות גם כמה כוכבים נופלים, מהסוג שגורם לכולם לעצור באמצע המסלול, להרים את הראש ולנסות להיזכר מהר איזו משאלה עדיין לא ביקשו.

חשוב לא להתבלבל עם המסלול הקלאסי של נחל חווארים. המסלול שבו טיילנו עובר בחלקו העליון והפחות מוכר של הנחל. הוא מתחיל בחניון הלילה נחל חווארים עליון, ממשיך בתוך ערוץ הנחל ומסתיים בחניון בור חווארים. האדמה הבהירה, גבעות החוואר ואבני הצור מקבלים בלילה מראה שונה לחלוטין, כמעט כמו הליכה על פני הירח, רק עם קצת יותר כוח משיכה והרבה פחות טרחה בדרך.

שימו לב שגם אם יש קליטת GPS, לא כדאי לסמוך רק על סימוני השבילים. בחלקים הכהים של המסלול קשה לזהות אותם בלילה, ולכן חובה לצאת עם פנס, מפת מסלול ואמצעי ניווט. מי שאינו מנוסה בטיולי לילה יעדיף להצטרף לסיור מודרך, שמוסיף גם הסברים על הכוכבים, בעלי החיים והצמחייה המדברית.

הכוכבים הנופלים הם כמובן עניין של תזמון ומזל, ולא משהו שאפשר להזמין מראש. אבל גם בלעדיהם, ההליכה בנחל חווארים עליון לאור הירח היא סיבה טובה להישאר ערים עד מאוחר.

אל תשכחו פנס | צילום: אביב בצון

2. לצאת לטיול ג’יפים דרך נחל צין ולקפוץ לטבילה בעין עקב

איך מסיימים נסיעת ג'יפים בחום המדברי? בתוך מעיין עמוק וקריר, כמובן. יצאנו מאזור מדרשת בן גוריון וירדנו אל בקעת צין, לטיול שטח שעובר בין ערוצי נחלים, דרכי עפר ומצוקים חשופים. הג'יפ הממוזג מאפשר לעבור את הדרך בנוחות, אבל המזגן הוא רק בונוס. הסיבה האמיתית לצאת למסלול הזה מחכה בסופו.

הנסיעה עוברת בשטח שאי אפשר להגיע אליו ברכב משפחתי רגיל. בדרך יורדים אל בקעת צין, מתקדמים לאורך ערוצי הנחלים ועוצרים בנקודות שמהן אפשר להבין את קנה המידה של הנוף. הג'יפ קופץ על האבנים, אבל הוא אינו העיקר. הוא פשוט הדרך היעילה להגיע עמוק יותר אל המדבר, בלי לבלות שעות ארוכות בהליכה בשמש.

מהנקודה שבה נפרדים מהרכב ממשיכים בהליכה קצרה של כעשר דקות בערוץ עד עין עקב. המעיין נובע מתחת למפל בגובה של כעשרה מטרים ונאסף בבריכה עמוקה, מוקפת קירות סלע בהירים וצמחייה. אחרי הנסיעה המאובקת, לא היינו צריכים יותר מדי שכנועים כדי להיכנס למים. הטבילה הקרירה היתה סיום מדויק למסלול, וגם הדרך הטובה ביותר להיזכר למה סחבנו בגדי ים למדבר.

הבריכה עמוקה ואינה מתאימה למי שלא יודעים לשחות. ההגעה הממונעת לעין עקב דורשת רכב 4X4, ואילו מי שמגיע ברגל צריך להביא בחשבון מסלול של כ־12 קילומטרים הלוך ושוב. בקיץ האפשרות הרגלית מחייבת יציאה מוקדמת מאוד, כושר מתאים וכמות גדולה של מים. כדאי גם לזכור שהשהייה בבקעת צין מותרת בשעות האור בלבד, ולהתעדכן בהנחיות לפני היציאה.

זהירות, בריכה עמוקה – אבל מה זה מרעננת! | צילום: אביב בצון

3. להכיר את התרבות הבדואית בדרך האוהלים

המילה "אותנטי" נשחקה בשנים האחרונות כמעט כמו שביל טיולים עמוס בשבת, אבל בדרך האוהלים היא מקבלת משמעות ממשית. במקום להגיע למתחם תיירותי שמנסה להיראות כמו כפר בדואי, נכנסים אל היישובים עצמם ופוגשים את המשפחות שחיות בהר הנגב.

דרך האוהלים היא מיזם תיירותי שמחבר מתחמי אירוח בדואיים לאורך כביש 40, בין שדה בוקר למצפה רמון. בכל אוהל מחכה סיפור אחר, בהתאם למשפחה המארחת: יש מי שמציעים ארוחות ולינה, אחרים יוצאים עם האורחים למרעה, מעבירים סדנאות אפייה, מלמדים גששות או מספרים על ההתמודדות היומיומית עם החיים במדבר.

במסגרת הביקור שלנו התארחנו אצל אנשי הקהילה, שתינו קפה ותה ולמדנו על התרבות, המסורת ומבנה החיים הבדואי. השיחה מאפשרת להבין שהמדבר אינו רק נוף שמגיעים לצלם. עבור המארחים הוא בית, מקור פרנסה ומרחב שמכתיב סדר יום אחר לגמרי מזה שאנחנו מכירים. האירוח התיירותי מספק למשפחות הכנסה, אבל גם מאפשר להן להציג בעצמן את הסיפור שלהן, בלי תרגום של מדריך חיצוני.

בחאן נחל חווה, אחד המתחמים המשתתפים במיזם, הקהילה כולה לוקחת חלק באירוח. האוכל מוכן בידי נשים מהכפר, והסדנאות והפעילויות מועברות בידי התושבים. אפשר להגיע למפגש קצר סביב קפה ותה, להזמין ארוחה בדואית, להצטרף לפעילות או להישאר ללון באוהל.

את הביקור צריך לתאם מראש, ומומלץ לברר מי המשפחה המארחת ומה כולל המפגש. ובעיקר, אל תנסו לדחוס אותו בין כמה תחנות רק כדי לסמן ‘וי’ על ביקור זריז במקום. הקפה כאן אינו נועד לשתייה תוך כדי הליכה, והשיח הפתוח הוא חלק מהתפריט וההוויה.

כדאי לצאת עם הכבשים לטיול שקיעה | צילום: אביב בצון

4. לשתות יין מדברי כפי ששתו לפני 1,300 שנה

לא כל כוס יין דורשת שיעור בהיסטוריה, אבל בעבדת הסיפור שמאחורי היין הוא בדיוק הסיבה להרים אותה. העיר הקדומה, שנמצאת על תוואי דרך הבשמים, התפתחה מתחנת מסחר נבטית למרכז עירוני וחקלאי משגשג. בתקופה הביזנטית פעלו באזור חוות, כרמים וגתות, והיין שיוצר בנגב הגיע דרך נמלי עזה ואשקלון לשווקים ברחבי אגן הים התיכון.

היכולת לגדל גפנים באזור צחיח לא נשענה על ניסים וגם לא על מערכת השקיה מודרנית. החקלאים בנו טרסות, סכרים ותעלות שאספו את מי הנגר והובילו אותם אל חלקות העיבוד. בגן הלאומי אפשר לראות כמה מהגתות שבהן ייצרו יין בכמויות גדולות, לצד שרידי העיר, הכנסיות והמבנים העתיקים.

הפרק החדש בסיפור התחיל בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בעבדת בין השנים 2017 ל־2019. בין הממצאים התגלו חרצני ענבים עתיקים, ובדיקות גנטיות מצאו קשר בינם לבין זני מורשת מקומיים, בהם סריקי, באר ודבוקי. בעקבות המחקר ניטע באתר כרם מורשת, שבו מגדלים מחדש את הזנים ומנסים לשחזר גם חלק משיטות החקלאות המדברית הקדומה.

הגפנים נקלטו היטב, ומהבציר הופקו יינות ביקבים מקומיים בנגב. אנחנו זכינו לטעום במהלך הביקור יין מדברי מקומי, אבל במקרה הזה הטעם הוא רק חלק מהחוויה. הידיעה שהענבים בכוס מחזירים לחיים מסורת שנקטעה לפני כ־1,300 שנה מוסיפה לטעימה עומק שאי אפשר לקבל מקריאת התווית בלבד.

כדאי לשלב את סיפור היין עם סיור מלא בעבדת ולא להגיע רק בשביל הכרם. מי שיטפס אל חלקה העליון של העיר יראה את השרידים המרשימים ואת המרחבים של הר הנגב, ויבין איך מקום שנראה היום חשוף וצחיח היה בעבר מרכז חקלאי ששלח יין אל מעבר לים.

לשתות את הנוף | צילום: אביב בצון

5. לישון בתוך צינור בחוות נאות

כן, ישנו בתוך צינור בטון. לא לידו, לא במבנה שעוצב בהשראתו ולא בחדר שקיבל שם שיווקי יצירתי. בחוות נאות לקחו צינורות בטון עצומים, הוסיפו מיטה זוגית, תאורה ומזגן והפכו אותם ליחידות אירוח קטנות. למתחם קוראים "צוותא", והוא אחת מאפשרויות הלינה המקוריות שפגשנו בנגב.

בחווה יש 14 צינורות זוגיים, שניים מהם נמצאים במפלס עליון וכוללים מרפסת קטנה שפונה לנוף. היחידות עצמן קומפקטיות, כך שמי שמחפש חדר מרווח, אחסון וחדר רחצה פרטי יצטרך לבחור באחת הבקתות של החווה. השירותים והמקלחות במתחם צוותא משותפים, וגם המטבח עומד לרשות כלל האורחים.

חווית לינה ייחודית, אבל לא מתאימה לכולם | צילום: אביב בצון

מי שמגיע כדי לטייל במשך היום ולחזור למיטה ממוזגת בלילה עשוי לגלות שהגודל דווקא מספיק. רוב הזמן ממילא עובר מחוץ לחדר, במרחב המשותף או בטיולים באזור. במקרה שלנו, הלינה היתה חלק מההרפתקה ולא רק פתרון לשעות שבין שתי פעילויות. וזה באמת היה כיף יותר מעוד חדר מלון רגיל.

לפני השינה יצאנו לתצפית כוכבים בשטח החווה. המרחק ממקורות תאורה עירוניים מאפשר לשמיים לתפוס את מרכז הבמה, ואחרי שמסיימים להביט למעלה לא צריך לנהוג בחושך. חוזרים לצינור, סוגרים את הווילון והולכים לישון. בשעות הלילה אפשר להשאיר את הדלת פתוחה וליהנות ממזגן טבעי ובריזה נעימה, אבל עדיין מומלץ לישון עם מזגן כי ברגע שהשמש עולה, החום מגיע ומכה בעוצמה.

בבוקר עבר מרכז הכובד מהשמיים אל השולחן. חוות נאות הוקמה בשנת 2003 בידי לאה וגדי נחימוב, שעברו עם ששת ילדיהם מהמרכז לנגב והקימו חוות עיזים ומחלבה. ארוחת הבוקר, שאפשר להזמין בתוספת תשלום לאורחי המקום, כוללת גבינות עזים מתוצרת החווה, לחמים, ביצים, סלט, ריבה, זיתים ומוצרים נוספים.

גבינות הום-מייד של חוות נאות | צילום: אביב בצון

טיול קיץ בהר הנגב אינו מיועד למי שמתעקשים להעביר יום שלם במסלול חשוף. הוא עובד למי שמוכנים להתאים את עצמם למדבר: לנוח בשעות החמות, לצאת כשהטמפרטורות יורדות ולבחור חוויות שמנצלות את היתרונות של האזור. כשהתכנון נכון, מקבלים בתוך סוף שבוע אחד מסלול תחת כוכבים, מעיין קריר, מפגש עם מקומיים, כוס יין ולינה ייחודית. לא רע בשביל עונה שרובנו רגילים להעביר מול המזגן.

כשהשמש שוקעת, הכיף של הר הנגב מתחיל | צילום: אביב בצון